הבלוג של גיברת G

טוב, לא קלה - קשה לי.

אמרתי דא לליברמן כבר לפני חמש שנים. הסתכלו עלי כאחוזי פלצות , הגיבו אלי כאל נערת גבעות. נקודת ההנחה הבסיסית של אנשים לגבי היא שמדובר בגזענית.

אני לא.

בשנים שבהן טיילתי באמריקה, הסתדר לי קצת הראש, הבנתי את הסתירות שבי, את הקצוות שנמצאים ביעד היום. לקחתי צעד אחד אחורה והסתכלתי על עצמי ושכמותי מהצד. לפחות ניסיתי.

ממלח הארץ הפכתי לגרה בארץ זרה, וואאלה - היה די אחלה. לא הרגשתי שום איום מעולם, גם לא כשיצאו הודעות השגרירות שלא להתקהל בקבוצות ולא לדבר עברית ברחוב.  קיבלו אותי על מבטאי, הרגלי אכילתי, חמימות רוחי וחוש הומורי הדי וולגארי. הייתי לאדם אינדיווידואלי, חדלתי מלהיות חלק מקבוצה.

פיתחתי לי, כמיטב מסורת המהגרים, אהבה עצומה לאמריקה שאימצה אותי אל תוכה. הייתי מכורה ל-FOX ו-CNN, למדתי את שיטת הבחירות שלהם, את המנהיגים שלהם, מעט מההיסטוריה שלהם, את הכבוד שלהם למנהיגיהם, לצד השתלחויות בלתי אמצעיות בבוש, למשל. באמריקה חופש הדיבור הוא ערך. בתור אזרח אתה רשאי לפתוח בקריירת סטנד-אפ על כל אדם זה או אחר, במילים גועליות וסטיגמות משוועות, מותר לך להפגין נגד כל מה שאתה רוצה, אתה רשאי לתבוע את המדינה על בערך כל דבר. אתה גם יכול לתבוע את מקדונלדס על זה שאתה שמן .

טוב, אולי הם קצת ניסחפו עם עניין החופש שלהם וזה לעיתים גם גורם להם להראות כמופרעים בעיני יתר אוכלוסיית העולם - אבל הם לימדו אותי שלהעביר ביקורת עניינית, זה תהליך בריא ( וגם אם התביעות האלה לפעמים לא רציונאליות, הן מצחיקות מאוד - אז לפחות זה).

אני, כזכור לכולנו מפסקה קודמת - אמרתי דא לליברמן.

אז זהו, שלא.

היום אני לא יכולה להגיד דא לליברמן, כי אתמול ראיתי, ברוב יגוני, חדשות.

והנה החדשות התרכזו כמובן בקוסם הבחירות 2009 - אביגדור ליברמן. הם הראו את כנס היום-טרום-בחירות של ישראל ביתנו.

והנה מרואיינים להם מספרים 5,10,17,21 ברשימה - כולם ללא יוצא מן הכלל מסרבים לענות על דעת עצמם ל-"האם יכנס ליברמן לממשלה עם ציפי ליבני?". כולם סמכו על מנהיגם הנערץ שבאופן פלאי ממש הצליח להכניס אותם לאחד הג'ובים עם הפנסיות הכי טובות בשוק - הם רצים על חשבונו לכנסת וילדיהם יאכלו את פירות הסלוגן הכה נשי "בלי נאמנות אין אזרחות".

בקיצור - אתה פתאום קולט שני דברים:

1. ליברמן רוצה להיות שר הביטחון ובזה שהוא לא אומר שהוא לא שולל הצטרפות לממשלת קדימה, הוא מאותת לביבי או מנסה להעלות את המחיר

2. אתה קולט גם שישראל בתינו קצת לקחה רחוק מדי את המשמעות של המונח "משמעת סיעתית" .

עכשיו - אנשים כמותי, שאוהבים את המצע של ליברמן, צריך משהו ממש קיצוני להבהיל אותם. אבל עובדה, נבהלתי. נשפך לי הנס-קפה על החתול מרוב בהלה. והנה מה שקרה: התראיין שם אחד מהח"כים העתידיים מטעם ישראל ביתנו, כנראה אחד שלא מבין יותר מדי בפיתויי התקשורת ודרכם של מראיינים מנוסים להביא אותך בדיוק לאן שהם רוצים שתגיע - הוא אמר חד משמעית שליברמן ילך רק עם ביבי.

או אז קפצה עליו אישה כבדת גוף וכבדת מבטא ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים - פשוט בלמה לו את הפה. "אני מכבדת אותך ואוהבת אותך, אתה יודע. אבל ביקשתי כמה פעמים שלא להתראיין לתקשורת". האומלל, שלזכותו תזקף העובדה שהיה ממוצע-מימדים וחד-מחשבה מן הסתם - עשה אחד ועוד אחד ופשוט פינה עצמו מהפריים. זה היה כמו לראות את לובה של ארץ נהדרת, רק בלי רגשות האמפטיה שהיא היתה מעוררת בי. אני ממש נבהלתי מהאגרסיביות שלה ומהדרך בה פשוט שללה לו את הרצון לפתוח את הפה ובכלל - לנשום .

או אז יצא לו הכתב חמוש במצלמה - אל מחוץ לאולם. שם כמובן התכוננו עיתונאים להכנס לישיבת הסיעה. עומדת לה אותה גודזילה, שכנראה וזכתה בנוסף להיותה ע' ליברמן - גם להיות אחמ"שית הסלקטורים. ופשוט בגופה, כמו איזה בריקדה, לא מאפשרת  שם לשני כתבים ערבים להכנס ולעשות עבודתם. התואנה: ברוב איוולותם, הפגינו שני כתבים אלה כנגד מצע ישראל ביתנו.

הם מראים לה תעודת עיתונאים והיא מתעקשת שלא להכניס אותם.

זכותה? זכותה .

מבחינתה סביר להניח שעשתה את הדבר הנכון? סביר להניח. ליכוך פנכתו של ליברמן לא היה יוצא משורותיהם של השניים.

זה מסריח? מאוד .

עכשיו אני נמצאת בדילמה אחושרמוטה. כאילו גם להודות שיש מצב שכל אותם שמאלנים יפי נפש צדקו כשקראו לישראל ביתנו פאשיסטים, וגם נכון לעכשיו - 17:43, וואלה אני לא סגורה למי להצביע. ורבאק, אני מה זה מבואסת.

איך עוד אנשים כמוני שיש להם דעות ימניות ואמונה בארץ ישראל השלמה, שרואים באיום הדמוגרפי בעיה ממעלה ראשונה, אבל עדיין חושבים שאנשים הם אנשים?

כאילו לרצות לחיות במדינת היהודים מתוך האמונה שזה מה שישמור עלינו ויעודינו הוא יישוב הארץ ולנו היא מובטחת, ועם הרבה נקיפות מצפון כלפי האוכלוסיה הערבית וכלפי הדורות הבאים שלנו שישאלו אותנו שאלות לא קלות בבוא היום על הדרך בה התנהגנו לאוכלוסיה הזאת ועל הצביעות שבה אנחנו מכנים עצמנו כנאורים וכממשיכיהם של גדולי הפילוסופים, הוגי הדעות והמדענים בשמותיהם אנחנו כל כך אוהבים לנפנף לאות הוכחה שאכן עם נבחר אנחנו? אין עוד אנשים שחושבים כמותי ויקימו מפלגה שיהיה לי למי להצביע?

והם עוד אומרים שיש יותר מדי מפלגות…

מבאס לאללה. אולי אם ליברמן לא היה במצב כל כך טוב, הייתי מוחלת לו על הגבלת חופש העיתונות, אבל מעולם מצבו לא היה טוב יותר בקרב הציבור. בנוסף, אני לא ממש אשן טוב בלילה אם במו ידי עזרתי ללובה - הגרסה הלא מצחיקה - להכנס לכנסת ישראל, אז אני נותנת לעצמי פאס ממשמעת סיעתית  - ואתחיל לקרוא לי באינטרנט את מצעי כל המפלגות הרלוונטיות, בתקווה שאמצא שם משהו שאהיה שלמה איתו כמה שאפשר.