הבלוג של גיברת G

נתחיל במובן מאליו לרבים מקוראינו - בדעותי הפוליטיות אני ימנית.

אם היו שלוש גדות לירדן - השלישית היתה שלנו גם כן, וליתר ביטחון אני משריינת לנו גם את הרביעית, החמישית והששית. שיהיה. אי אפשר לדעת לאן יתפתח המדע.

האיום הכי גדול על מדינת ישראל מבחינתי הוא האיום הדמוגראפי; אי לכם ובהתאם לזאת - אומר דא לליברמן בבחירות הבאות עלינו לטובה. סמאחתיני דו קיום, אני פשוט לא מאמינה לך.

אני פחות מודאגת מהאיום הגבולי על מדינת ישראל - מצפון, דרום, מזרח ומערב (תשובה מצא שם גז טבע, שמעתם?). נסראללה, משעל, אחמדינאג'אד ויתר הג'מעה לא טורדים את הלאפה (עם הרבה חצילים, תודה) שלי ולא פורעים את שנתי, אני מודה ומתוודה. יכולנו ונוכל להם. כל עוד מדינת ישראל תמשיך לחטוף קסאמים, איומים ושנאה וכל עוד נערים בני 18 ימשיכו להיות נערים בני 18 - אין לה מה לדאוג בקשר למוטיבצית שירות בחילות הקרביים. ח"י השנים הראשונות של האדם הישראלי הטיפוסי בו הוא עובר שטיפות מוח שונות ומשונות (אם כי מחוייבות המציאות) ולומד לשרוד ולראות כמובן מאליו מציאות מטורפת - ישמרו לנו את צה"ל בריא, שלם וחזק. ואמרו אמן.

והנה הבעיה שלי:

הדבר הזה לו קרא המחשב הרומנטי של צבאנו המהולל "עופרת יצוקה" - מדגדג לי קצת בבטן. אני לא חשה בנוח, יענו איי דונט פיל קומפורטבל. עד כדי כך לא נוח לי, שאני מוצאת את עצמי חושבת מחשבות שמאלניות, שמע ישראל.

נתחיל עם עיתוי המבצע הזה. 8 שנים מעופפות להן חתיכות מתכת אל עבר עוטף עזה. 8 שנים. זה קצת יותר מימים אחדים, נכון? 8 שנים יש התעלמות מצד קברניטנו השונים, לפעמים איזה איום ממש לא מפחיד משר שמנסה לעשות לביתו או מקסימום איזה סיקול ממוקד שובב. 8 שנים אנשים מנסים לשכנע את ממשלת ישראל להגיב ומתי היא נזכרת להגיב? כשביבי, אימת שמאלני ציון, מוביל במספר דו-ספרתי בקלפי ומפלגת קדימה אינה מראה סימני חיים, חודשיים טרום בחירות. ולא, אני לא קונה את פלפולי אולמרט. האיש הזה לא טעים לי.

נמשיך עם טראומת המה-שנקרא בחוסר חן ומעוף "מלחמת לבנון השניה". זה כאילו שכל מה שקרה שם, היה קטסטרופה - בניגוד גמור לכל מה שקורה בעופרת יצוקה - שזה הישג יוצא דופן, חד פעמי, פנומנלי. יש מצב שמדינת ישראל הצליחה להנחית חללית מאויישת על אחד מירחיו של צדק ואף אחד לא סיפר לי? לא, כי אתמול לאות נאום סיום המלחמה של מר ברק - אפשר היה לחשוב שמדובר במינימום תגלית בקנה מידה אוניברסאלי.

כאילו ראבקום, זה החמאס - האנשים האלה מתנייעים על חמורים. אלה ילדים ונשים וזקנים ומקסימום חמושים עם פצמ"ר ביד - אנחנו לא מדברים פה על עימות מול פירות אהבה של לוחמי מארינס עם ג'יימס בונד - נכון? אלה אנשים שמאומנים קודם כל להרוג את עצמם; אלה שהולכים איתם זה רק בונוס. כאילו מה נסגר איתכם, כל אלה שבטוחים שצה"ל החדש הוא דגם משופר במיוחד של "צוות לעניין " - הרי החמאס בכלל בורח ומשתדל שלא להתעמת, הרי רובם הכמעט מוחלט של ההרוגים נהרגו מאש כוחותינו. אז אם במצב כזה יש עשרה חללים - תעצרו שניה ותחשבו מה היה קורה אם החמאסניקים היו כן מחליטים להתעמת?

שלישית - ונגענו בנקודה זו בזאבים בחו"ל - התקשורת שותקת. שזה כמובן בניגוד גמור לסחבקיה ולגל הלא שקט שהם פתחו לנו בלבנון 2. אז יש כאלה שמריעים לאיש עם הבלורית החצי חטופה אבי בניהו, הוא הדו"צ. אני חושבת שבזכות אותם דיווחים של לבנון 2, לחיילים בעופרת לא היה חסר אוכל ולשם שינוי הם גם הגיעו לשדה הקרב עם אמל"ח בצורת רובים ולא רק טעמי ומצופה ישנים במיוחד וקשים ככדורי דום דום. ולהזכירכם, חובבי השקט-בעוד-התותחים-יורים - גם בלבנון 2 כשידענו בדיוק באיזה זווית נמצא כל כוח ואיזה פאדיחה הם עשו עכשיו - לא דרש העם היושב בציון שצה"ל יצא מלבנון (הגויים טפו עליהם תמיד ירצו שנצא מאיפה שאנחנו, אז אין לי למה להשוות).

אוי לכוחותינו בלבנון אם היו יורים האחד על השני. את האמא של המפקדים שלהם היינו מדיחים בשידור חי ולא מבינים איפה טעינו ואיפה היו כל הרמטכ"לים מאז ששת הימים. בעופרת זה נסלח, נשכח, אף אחד לא אשם, טעויות קורות ואין מה לעשות. זאת מלחמה.

בלבנון גם לא היינו יורים על מסגדים, בתי ספר, מבני או"ם ועוד - כי אנחנו מוסריים. היינו מתעצבנים נורא על עצמנו, אבל היתה לנו גאווה טפשית כזאת שאומרת "אנחנו לא הם", לנו יש קו אדום, אנחנו נותנים כבוד לשונה מאיתנו. התעצבנו אבל גם שמחנו על היותנו מוסריים ולא כיתר העמים. בעופרת יצוקה ירינו על כל מי שרק זז ולא זוכרת ששמעתי את מישהו בכלל מדגיש את העובדה שזה היה ירי על מסגד למשל. זה כאילו עבר לנו מעל לראש ואף אחד לא עצר ואמר: "וואלה? ירינו במסגד? כזה שמתפללים בו ונחשב לקדוש, יענו בבית כנסת שלהם?". אני רק מדמיינת מישהו מפציץ לנו בית כנסת, או סתם מצייר לנו בקבוק של וודקה על אחד מהקירות החיצוניים שלו.

או למשל הדוקטור ההוא, פעיל הדו-קיום (אם היה קורא פה , היה יודע שלא להאמין ליצור החמקמק הזה). וואלה הורידו לו 3 בנות ופצעו לו כל מיני קרובי-דם אחרים. עכשיו לא רק שהרגו לו את הבנות, גם צועקים עליו שהוא מחבל. האיש היה צריך להכנס לחדר צדדי, כדי שהאיל יהוד יסתמו את הפה ולא יעשו בו לינץ', עוד בסוף היו ממציאים עליו שהוא היה מאהבו של יאסר ערפאת או איזה מטופל היה אומר שהוא לא חיבר לאבא שלו נכון את הקטטר ולכן הוא ערבי לא טוב שבוגד בנו וככה אלוקים נקם בו, נסתרות הן דרכיו, יא דוקטור. אה, ולא פחות חשוב - אחרי שאותה הגברת נתנה לו באבי אביו, היא גם בכתה וכאבה את כאב בנותיו. סליחה על הקלישאה - אבל סי היימן שרה על זה פעם שיר, לא?  ורוב הטוקבקיסטים כמובן שמשבחים את אותה אישה סלאש בהמה . טהורות וצחות נפשית הביאו היהודים לעולם. 9 קבין של טאקט, ואת כולם לקחנו.

אה - ופצצות הזרחן הכה חביבות עלי, וואלה הביאו לי מומחים בכל הערוצים השונים שיסבירו לי בפרוטרוט מתי מותר להשתמש בהן, למה משמש הזרחן בפצצות (תפקידו שולי לחלוטין , ידידי - הוא בסך הכל מוליך אש טוב) ולטחון לי שוב ושוב במוח שהנוכחות של הזרחן שם היא כל כך שולית שאל לי להטריד את מוחי המרוקאי בעובדה שהתמונות של הילדים והעדויות של הרופאים קובעים חד משמעית שהם התעוורו או נכוו קשה מאוד מזרחן. כמעט ובאתי בשערי המסקנה שהילדים שיחקו לא נכון בצמידים זוהרים כאלה של קומזיצים. מטומטמים הערבים האלה, אפילו לשחק הם לא יודעים.

אז נכון - עזה, בתור הצ'כונה הכי צפופה בעולם ,היא קרקע מעט קשה בלוחמה כנגד טרור. ונכון - אשמים אותם אלה שבחרו בחמאס ומחנכים ילדיהם להרוג ונכון - ספגנו מספיק. הכל נכון - אבל!

אמר פעם איש קטן שעמד על הראש שלא משנה מה יעשו הערבים, משנה מה יעשו היהודים. היהודים מודל 2009, אויה אויה - לא מתנהגים כמו יהודים , לא?

לא אומרת לא להשכים ולהרוג את הקם להורגך - אבל ראבאק, תזיעו קצת כשאתם הורגים ילדים בני 5 על הדרך, שיכאב לכם קצת באמת, שתהיו מספיק כנים עם עצמכם כדי לשמוע את הצד האחר, שתתנו לעיתונאים לעשות עבודתם, תפסיקו לעצום עיניים ולאטום את הלב. כואב לי שלא כואב לכם. איך הגעתם עד למצב של תת-אמפטיה?

איזה מן אנשים יכולים בכלל להיות אדישים למראה ילדים מלאי כוויות? איזה מן תרוץ הוא "זה או הם או אנחנו", בפרט שהמציאות שונה לחלוטין - סורי, ידידי הפאשיסטים, בפעם האחרונה שמחלקת הילדים בבי"ח מאיר היתה מלאה בילדים פצועים - זה היה כי נהג האוטובוס שלהם היה שיכור.

איך הגענו למצב כזה שהעם בוחר לעצום עיניים ולאטום את ליבו - בלי שאף נביא זעם יקום ויזעק?

איך זה שהתקשורת לא שואלת שאלות קשות, מקבלת בברכה את חסימת המידעוכמו מאשררת ונותנת לגיטימציה לרצח של מאות ילדים חפים מפשע?

היתה זוועה בעזה והיהודים, ללא יוצא מן הכלל - שתקו.